<h1>צרור החיים הדרך השני סימן י"ז</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ולמחר בשבת משכימין לבית הכנסת כסדר הכתוב בדרך שבת. והלכתא דמותר לטעום קודם תפלת המוספין. ודלא כרב הונא בפרק תפלת השחר. וכת' הראב"ד ז"ל דוקא טעימא, אבל אכילה לא. ועוד כתב דאפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד את הלב אסור, כמו שכתבתי כבר למעלה.
<h2>דף מד.</h2>
ועל היין מברך אחריו על הגפן כדרך הכתוב בדיני החול. אע"פ שהר"מ ב"ם ז"ל [נ"א: הרמב"ן] אמר שאומ' בכלל ברכה אחרונה מעין המאורע בשבת כדרך שמזכיר בברכת המזון, ויש סעד לדבריו [בירוש']. מ"מ כת' הראב"ד ז"ל פוק חזי מאי עמא דבר. ונוהגין שלא להזכירו.
<h2>דף מו:</h2>
וברכת אבלים בשבת כתוב בהלכות גדולות שמברכין אותה, דדברים שבצינעא הוא. ומי שאין לו מברכין מברך הוא לעצמו. ורבי יהודאי גאון ז"ל כתב דכיון דמברך בתלתא או בעשרה לאו דבר שבצנעה הוא ואין מברכין אותה. ודעת הר"מ ב"ם ז"ל [נ"א הרמב"ן] היחיד או אפילו בשלשה אבלים מברך כדרך שמברך בחול, דבצנעה הוא, אכלו אחרים עמו וברכו, אין אומרים אותה, דפרהסיא הוא. כיון דאיכא התם אחרים. ובברכת המזון של אבלים צריך לברך, נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו כן דעת [הרמב"ן] ז"ל.
<h2>דף מח:</h2>
והמקדש לא ידבר עד שישתה. ואם שח חוזר ומברך בפ"ה. וקודם קדוש אסור לטעום ואפילו מים, ויבצע על שתי ככרות משום לחם משנה. ואוחז בשניהם. ובוצע באחת. ומנהג מורי ה"ר פרץ ז"ל שהיה מברך המוציא ואחר כך בוצע שבעה חתיכות, כדי שיהא שלם בשעת הברכה, וברכת המזון הכל כדרך הכתוב בדיני החול. רק כי בברכת בונה ירושלים שאין מתחילין ברחם כמו שאמרו. ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה. ופי' רבינו יצחק אלפאסי ז"ל, שאו' נחמנו ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים. ועוד מחזיקין פירושו שאין מתחילין ברחם משום דלשון רחם לשון בקשה הוא ואין מבקשים צרכים בשבת ומיהו לא הסכימו לזה הפירוש ואמרו דנחם נמי לשון בקשה הוא. ואפילו יהיה רחם לשון בקשה תופס ברכות הוא, וכמו שאמרו בירושלמי (שבת טו, ג) מהו לומר רוענו זננו בשבת, א"ל תופס ברכות כך הוא. ואין לשנות מסדר ברכות דחול. ומה שאמרו מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, לברכת בונה ירושלים קורא נחמה וכדאמרי' (ברכ' מח) הרוצה לומר בנחמה יאמר בברכת הארץ אומרה, אלמא ברכת ירושלים איקרי נחמה. וה"ק אין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בסופה אלא באמצע. ומתחיל בנחמה ומסיים בנחמה כדרכו בחול.
<h2>דף נב.</h2>
וכוס של ברכה וכן של הבדלה אין מברכין על כוס שטעמו ממנו, וזהו הנקרא פגום. כדאמרינן (פסחים קה, ב) טעמו פגמו. ואין מברכין על יין פגום רק ברכת הנהנין מפני שיהנה ממנו, אבל ברכת המזון וקדוש והבדלה לא. ומיהוא אם רוצה לתקנו ביין שלא טעם ממנו, מתקנו, ומשליך ממנו הפגום והוא מתוקן. ובירושלמי (ברכות סופ"ז) דר' פלוני מתקן לי במיא. היה שופך מים שלא טעם מהם על היין הפגום. וכן ראיתי למורי ה"ר פרץ ז"ל שהיה מתקנן ביין [נ"א במים]. ועל איזה יין מקדשין ומבדילין אכתוב במקומו גבי הבדלה בע"ה.
